Full Time Mom

סליחה, אני חיונית.
או לפחות המקצוע שלי, על הנייר.
בפועל אני בהסבה מקצועית - אמא במשרה מלאה. כלומר 24/7, זתומרת התחלתי עם תינוק ועכשיו קיבלתי עוד שניים "גדולים" שאמורים לתפעל זום, ואופק, וגלים, וגוגל קלאסרום (אז מה אם חלקם עוד לומדים בכלל לכתוב). כמה אחוזי משרה זה יוצא? איףףףף איזו התשה.
שלא תבינו לא נכון, אני (כמובן) מאוהבת קשות בכל הילדים שלי ודווקא שמחה על הזמן ביחד, אבל עם כל הפקת הלקחים ובאמת חל שיפור ניכר מהסגר הקודם בכל מה שקשור ללמידה מרחוק, זה קשוח. ואני בטוחה שאין הורה שיחלוק עליי פה.
אז לפעמים, עם כל הכיף של הביחד, מתגנבת לה מחשבה שבא לי לחזור להיות חיונית מחוץ לבית, להתעסק עם אנשים גדולים (וגם עם ממש ממש ממש קטנים), שמישהו אחר יתזז בין זום לזום עם תינוק עייף על הידיים שאני לא יכולה להרדים כי המרכזי לא באמת מקשיב לשיעור אם לא יושבים איתו.
ומתי זה ייגמר? אמרו חודש, עכשיו מדברים על האביב?? אביב?? זה עוד שתי עונות מעכשיו! כמה דברים קורים בשתי עונות!? אני לא יודעת כי למי יש זמן לראות טלויזיה כשאני נרדמת עם שלושתם אחד אחרי השני בערב ואז גוררת את עצמי למיטה בלי לפנות את הכיור.
ואבא שלהם הוא האבא הכי טוב. זה שלוקח אותם לסיבוב אופניים לפני שמתחיל היום. זה שחשוב לו לשבת איתנו לאכול גם כשיש לו מלא עבודה, כי אם כבר עבודה מהבית אז למה לא. זה שמשחק ומלמד ומשתטה ובאמת באמת האבא הכי טוב שיכולתי לבחור לילדים שלי. אבל הוא עובד באמת. ורוב היום סגור בחדר.
אז אני בהסבה.
מעניין מה היה קורה אם קורונה הייתה באה בזמן אחר. לפני השלישי או כשהוא כבר היה במסגרת.
זה היה לנו יותר קל? או אולי יותר קשה? קשה, קשה לשחק בנדמה לי.
אני אוהבת אותם כל כך. את כולם. ומודה על הביחד. משתדלת לראות את הטוב, ומקווה שגם כשהחיים יחזרו למסלולם נדע לשמור לנו את הדברים הטובים בתוך התקופה החשוכה הזו.

מקור תמונה פיקסביי
Src pixabay

Sorry, I'm vital.
Or at least my profession, on paper.
In practice I am in professional retraining - full-time mother. I mean 24/7, Ztomeret I started with a baby and now I got two more "big ones" that are supposed to operate zoom, and horizon, and waves, and Google classroom (so what if some of them are still learning to write at all). What percentage of the job does it cost? What an attrition.
Do not get me wrong, I (of course) am badly in love with all my children and actually happy about the time together, but with all the lessons learned and really there has been a marked improvement from the previous quarantine in everything related to distance learning, it is tough. And I'm sure no parent will disagree with me here.

So sometimes, with all the fun of being together, the thought creeps in that I want to get back to being vital outside the home, messing with big people (and also with really, really, really small ones), that someone else will move from zoom to zoom with a tired baby on my hands that I can not put to sleep Not really listening to class if not sitting with him. And when will it end? Said a month, now talking about spring ?? Spring?? It's two more seasons from now! How many things happen in two seasons !? I do not know because who has time to watch TV when I fall asleep with the three of them one after the other in the evening and then drag myself to bed without clearing the sink.

And their father is the best father. The one who takes them for a bike ride before the day starts. It's important for him to sit with us to eat even when he has a full time job, because if he already works from home then why not. The one who plays and teaches and fools around and is really really the best dad I could choose for my kids. But it really works. And most of the day is closed in the room. So I'm in conversion. I wonder what would have happened if Corona had come at another time. Before the third or when he was already in the frame. Was it easier for us? Or maybe harder? Hard, hard to play I think. I love them so much. Everyone. And thanks for the togetherness. Strives to see the good, and hopes that even when life gets back on track we will know how to keep the good things for us within this dark period.